כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים (כב ו).
פרשת כי תצא מלאה במצוות, אחת מן המצוות היא מצוות שילוח הקן.
מצווה זו נדירה מאוד כיוון שרק בתנאים מסוימים אפשר לקיימה, והשכר עליה מרובה מאוד- אריכות ימים.
במקרה בו אדם נתקל בקן עם גוזלים, על האדם לשלוח את האם ולקחת את הגוזלים.
לכאורה ציווי זה מתמיה ביותר, מה הרעיון במצווה זו? מדוע התורה מצווה כך?
הרמב"ם מתייחס להוראת התורה שלא לקחת את הגוזלים מול האם וכותב שזה ע"מ שנלמד לא להתאכזר, כי גם לבע"ח יש דאגה לצאצאיהם ועל האדם להיות רגיש לכך.
וממשיך הרמב"ם ומבאר שלכל המצוות יש טעם ותמיד יש בהם תיקון לאדם, הרי לקב"ה אין צורך במצוות אלא התועלת היא לאדם עצמו, או כדי למנוע ממנו נזק, או כדי להרחיק ממנו מידה מגונה או כדי שהאדם יזכור את ניסי הבורא ומכך יכיר את בוראו, וזהו שכתוב שלא ניתנו המצוות אלא כדי "לצרף בהם"
ורבינו בחיי (בפירושו על פס' ז'):כותב שיש בקיום מצוה זו התעוררות רחמים על כל העולם, והוא כי מתוך שהוא משלח את האם הנה היא מצטערת ודואגת על חרבן קנה ורחוק בניה ומצטערת והולכת ורוצה לאבד את עצמה, ומתוך צערה הגדול השר הממונה על העופות מבקש רחמים מהקב"ה, ואז הקב"ה שכתוב בו (תהלים קמה) "ורחמיו על כל מעשיו" ממשיך שפע הרחמים על כל המצטערים והצריכים רחמים ומרחם עליהם. נמצאת אומר שהמקיים מצוה זו ומשלח הוא סבה לעורר רחמים על כל העולם וטוב לו עמהם, וזהו שאמר למען ייטב לך והארכת ימים, כלומר אותו השלוח יהיה לטוב לך והארכת ימים עליו, כי אריכות ימים בסבת הרחמים.
כלומר מתוך שהאם מצטערת ודואגת לבניה, היא מעוררת את כח הרחמים על כל העולם ומתוך כך ממילא ישנה אריכות ימים.
השאר תגובה